שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, צ״ד

כאמור, מטרתו המוצהרת של הראי"ה היא להקל, ולמצוא את הנימוקים והסברות שיאפשרו את השימוש בהיתר המכירה. בעיניו המצב הכלכלי הדחוק וחשיבותו של יישוב הארץ מצדיקים זאת, כפי שהוא כותב לרידב"ז בדברים שהובאו לעיל: 'שבכל מקום שנמצא על מי לסמוך בדחק עצום ונורא כזה, מצוה לסמוך להקל'. השיח ההלכתי שלו מעוצב על ידי מטרה זו. כך הוא טוען למשל ש'במקום דחק עצום ונורא, כמצב הישוב, אפילו אם סומכים על יחיד במקום רבים אין מזחיחין אותם... וכן ראוי והגון'. כאמור, נראה כי גם עמדתו שלפיה איסור לא תחנם נוהג רק מדרבנן, נובעת מגישה כללית זו. עמדה זו מוסיפה גמישות רבה לשיח ההלכתי שלו: היא מאפשרת לו 'לגבב קוּלוֹת' - לצרף יחד דעות ושיקולים שונים, וכן להעלות סברות שאינן מבוססות על ראיות מהגמרא או מהפוסקים. עמדה זו גם מאפשרת לו לתלות את האיסור בסברות לגבי תכליתו והשפעתו במצב הנוכחי. שיח הלכתי זה מתבטא גם בהדגשת הממד הפיקטיבי של היתר המכירה, המסתייע בכך שהשמיטה נוהגת גם היא רק מדרבנן, לדעתו.