כאמור, הראי"ה הזכיר גם את הפיקטיביות של המכירה כסיוע לכך שאיסור לא תחנם אינו חל עליה. טענה דומה הוא מעלה גם בהקשר אחר - כאשר הוא דן בתוקפה של המכירה הפיקטיבית עצמה: לדבריו, מכירה פיקטיבית אינה תקפה כי אין בה גמירות דעת - המוכר אינו מתכוון באמת להקנות את הקרקע, והקונה אינו מתכוון לקנות. בתשובתו לכך הראי"ה אינו מנסה לחזק את ממשותה של המכירה, אלא דווקא מדגיש את הפיקטיביות שבה:
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, פ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.