שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ו׳, כ״ד

הראי"ה עסק בהיתר המכירה בכמה תשובות בספרו 'משפט כהן', שהראשונה שבהן נכתבה עוד בשנת תר"ס בהיותו בבויסק, וכן במבוא לספרו 'שבת הארץ' שיצא לאור בשנת תר"ע. החזו"א עסק בנושא בספרו על הלכות שביעית, שיצא לאור לראשונה בשנת תרצ"ז. בדברי הראי"ה ישנה מגמה מפורשת להקל, כפי שהוא כותב בתשובתו לרידב"ז: 'שבכל מקום שנמצא על מי לסמוך בדחק עצום ונורא כזה, מצוה לסמוך להקל'. לצורך כך הוא נוקט בשיח של 'גיבוב קוּלוֹת', כלשונו של הנצי"ב, תוך הסתמכות על דעות וסברות שונות שלפיהן ניתן להקל. אצל החזו"א, לעומת זאת, בולטת בנושא זה מגמת ההחמרה; למעשה הוא מעלה אחת לאחת את הסברות שהובאו כדי לאפשר את היתר המכירה, ופוסל את כולן. אין לפרש גישה זו בצורה שטחית, כרצון להחמיר בלבד; להלן נראה כי השיח ההלכתי של החזו"א מבטא את תפיסותיו לגבי הנושאים הנידונים בפרט, ולגבי פסיקת הלכה בכלל.