אם כן, רבי יהודה מנתק את מניין השמיטות והיובל, כפי שהוא גם מנתק את התלות ההלכתית ביניהן בדרשתו בספרא - 'עשה שביעית אף על פי שאין יובל... עשה יובל אף על פי שאין שביעית'. כאמור, נראה שיש להבין דעה זו כצומחת מתוך המצב שבו היובל אינו נוהג: ניתוק השמיטה מהיובל מאפשר לה לנהוג כסדרה גם כשהוא בטל, הן מבחינת המניין והן מבחינת התוקף ההלכתי. גם חכמים הולכים בכיוון דומה, אבל לדעתם קיום היובל כן תלוי בשמיטה, וגם כשהיובל בטל עדיין נשמר לו מקומו במניין השמיטות. עמדה זו, לפיה מונים את היובל גם כשאינו מתקיים, ממחישה את המלאכותיות של הניתוק שיוצרים חז"ל בין מחזורים אלו.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ג׳, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.