שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ג׳, כ״ג

חכמים סוברים ששנת החמישים אינה נמנית גם כשנה הראשונה למניין השמיטה הבאה, אלא מהווה הפוגה במניין מחזורי השמיטה המתחדש אחריה. לעומת זאת, רבי יהודה סובר כי שנת היובל נמנית גם כשנה הראשונה של המחזור הבא, וכך נוצרת מערכת מורכבת: היובל אמנם מגיע לאחר שבע שמיטות, אך הוא אינו תופס מקום במחזור זה; המחזור הוא של ארבעים ותשע שנים, והיובל הוא השנה הראשונה בכל מחזור. בשיטה זו מעגל השמיטות עומד בפני עצמו, והיובל נסמך עליו בלי להיות חלק ממנו. צירוף זה נראה לא טבעי, אך הוא פותר את בעיית המניין בזמן שהיובל אינו נוהג, שכן מניין השמיטות ממשיך לנהוג כדרכו. לפי חכמים, לעומת זאת, יש להמשיך ולמנות את שנת היובל גם כשאינו נוהג, כדי שלא לשבש את מניין השמיטות המתחדש אחריה. ואכן, הגמרא במסכת ערכין מציינת כי לדעת חכמים בזמן עזרא 'מנו יובלות לקדש שמיטין'.