המדרש מכריע בספק זה באמצעות גזירה שווה בין שמיטת כספים לשמיטת קרקעות, ופוסק לפיה כי שמיטת כספים תחול כל שבע שנים ולא בשנה השביעית להלוואה. אבל מיד לאחר מכן מובאים דבריו של רבי יוסי הגלילי, המצביע על כך שהלכה זו ברורה מפשט הפסוקים: אילו שמיטת כספים הייתה חלה בשנה השביעית להלוואה, לא היה צורך להזהיר מפני הימנעות מהלוואה בשנים הסמוכות לה! ברור אם כן שגם במדרש זה השאלה היא מלאכותית, והיא משמשת כפתח להצגת צדדי הדמיון והשוני בין ההלכות. השאלה היא לפי איזה דגם לבנות את ההלכה של שמיטת כספים - במבנה של שמיטת קרקעות או של דיני עבד עברי; חשוב להדגיש כי על אף שהספק ההלכתי הוכרע, המשמעויות העולות מהצעות מיון אלו נותרות בעינן.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, ל״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
