שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, י״ח

בדומה לדיון על המילה 'מקץ' לגבי שמיטת כספים, גם כאן השאלה היא אם העבד משתחרר בתחילת השנה השביעית או בסופה. כדי להשיב על כך, המדרש ממקם את שחרור העבדים בין היובל, שבתחילתו משתחררים העבדים, לבין שמיטת כספים, החלה בסוף השנה השביעית. את הזיקות של שחרור העבדים להלכות אלו תולה המדרש בכך שמצד אחד שחרור העבדים 'תלוי ביובל', ומצד שני, בדומה לשמיטה, הוא 'אינו צריך קידוש בית דין'. המדרש מכריע לבסוף את הספק מתוך פשט הפסוקים - אם העבד עובד שש שנים, ברור שהוא משתחרר בתחילת השביעית. אבל אם כך, מדוע הועלתה השאלה מלכתחילה? שאלה זו, בדומה לשאלות אחרות שנראה להלן במדרשי ההלכה, נראית מאולצת. נראה שהדיון כאן אינו פרשני אלא מבני, והשאלה הפרשנית היא רק אמצעי להצגת המבנה היסודי של ההלכה; לכן יש להבין מה ביקשו חז"ל לבטא באמצעות הדיון שהשאלה מזמנת.