הרמב"ם מביא כאן את דרשת רבי כלשונה בבבלי, אך מפרש אותה באופן ייחודי. בדומה לרבנו תם, גם הרמב"ם מבין את הביטוי 'שמיטת קרקע' כמתייחס להחזרת הקרקעות ביובל. פירוש זה, שאצל רבנו תם נראה כפירוש מקומי ומאולץ הנובע מהקושי בהבנת הסוגיות, מהווה אצל הרמב"ם גישה שיטתית, כפי שניתן לראות בכמה מקומות: 'שלושה דברים מעכבין ביובל... והחזרת שדות לבעליהן, וזו היא השמטת קרקע'; 'ויותר יובל על השביעית שהיובל מוציא עבדים, ומשמיט קרקע'. אך יחד עם זאת, הרמב"ם חולק על רבנו תם בשאלה מה מקיש רבי ליובל: כפי שראינו, רבנו תם פירש שרבי דיבר על שמיטת כספים אך התכוון גם לשמיטת קרקעות; ואילו הרמב"ם מדבר במפורש רק על שמיטת כספים.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, קי״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.