ספר יסודי התורה · פרק כ״ז, א׳

ומכלל סימני ההשגחה והשכר והעונש אשר הראה ה' לעמו ביציאת מצרים. היה ג"כ מה ששאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ושמלות וינצלו את מצרים הכל כאשר הבטיחם בתחלת דבריו למשה. ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה וגו'. ויש בני אדם טוענים על זה ואומרים. אף אם אמת הדבר כי בדין היה שיקבלו ישראל מיד המצריים שכר עבודתם אשר עבדו בהם כמה שנים וגם חלף הבתים ובמטלטלים שהניחו אצלם בצאתם, מ"מ איך יצוה ה' מעלה כזה? כי הנה המצריים האמינו שאין נסיעת ישראל אלא לזבוח לאלהיהם ולשוב, ולפיכך השאילום, ובהפך ישראל כששאלו מהם הכלים ההם כבר גמרו בלבם שלא לשוב עוד, והנה היתה שאלתם עקבה ותרמית מוחלטת. והנה הצווי הזה שצוה אותם ה' היה עושה רושם רע בלבם, כי מזה ילמדו לשון תרמית וישחיתו מעלליהם. וכי לא היה ה' יכול להעשיר את עמו, בלי שיצוה אותם מעשה רמיה?