וְהִנֵּה, לְמַעְלָה כְבָר בֵּאַרְנוּ הַהַבְחָנוֹת שֶבַּדִּבּוּרִים, דְּהַיְנוּ, הָעִנְיָן וִהַמִּלּוֹת, וּבַמִּלּוֹת: הָאֵיכוּת, הַכַּמּוּת וְהַסֵּדֶר. וְהִנֵּה, הַחֻקִּים מִתְחַלְּקִים בְּכָל הַחֲלָקִים הָאֵלֶּה, יִהְיוּ בָּעִנְיָנִים, וּקְצָתָם - בְּאֵיכוּת הַמִּלּוֹת; קְצָתָם-בְּכַמּוּתָם וּקְצָתָם - בְּסִדְרָם. וְעַתָּה נְבָאֲרֵם כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא.
ספר המליצה · פרק ד׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1949
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר המליצה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.