ספר המליצה · פרק ד׳, ב׳

וְאָמְנָם, צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁשְּׁנֵי שַׁלִּיטִים גְּדוֹלִים, נִמְצָאִים בְּלִבּוֹ שֶל הָאָדָם וְהֵם הַכּוֹבְשִׁים בְּכֹחַ גָּדוֹל אֶת הָרָצוֹן עַל הָרֹב: הָרִאשׁוֹן - כְּלָל הַהִתְפָּעֲלֻיּוֹת, וְהַשֵּׁני - שִׂנְאַת הֶעָמָל וּבַקָּשַׁת הַמְּנוּחָה; שְׁנַים אֵלֶּה פּוֹעֲלִים הַרְבֵּה בְּכָל לֵב וּמַכְרִיחִים הָרָצוֹן שֶׁתִּמָּנַע מֵהִתְעוֹרֵר אַחַר הַשֵּכֶל, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא, שֶׁפְּעָמִים מַתְחִילִים בָּרָצוֹן וּמְסַיְּמִים בַּשֵּׂכֶל עַצְמוֹ; שֶׁבִּהְיוֹת הָרָצוֹן עֲשׁוּקָה מֵהֶם לְבִלְתִּי הִתְעוֹרֵר אֶל מַה שֶּׁרָאוּי לָהּ לְהִתְעוֹרֵר, הִנֵּה, תַּחַת הִמָּשְׁכָהּ אַחַר הַשֵּׂכֶל, תַּמְשִׁיךְ הַשֵּׂכֶל אַחֲרֶיהָ שֶיִּפָּסֵד בְּצִיּוּרוֹ ויִתְקַלְקֵל בְּהַשְׂכָּלָתוֹ וְלֹא יְצַיֵּר הַדְּבָרִים כַּאֲשֶׁר הֵם אֶלָּא כַּאֲשֶׁר תַּחְפְּצֵם רְצוֹנוֹ הָעֲשׁוּקָה מֵעוֹשְׁקֶיהָ, וְיִמְעֲטוּ וְיִקְטְנוּ בְעֵינָיו הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים וְיֵרָאוּ לוֹ הַחֲזָקִים כְּחַלָּשִׁים וְהָעֲצוּמִים לְקַלִּים. וְלֹא יִתְפָּעֵל מִמַּה שֶׁהָיָה לוֹ לְהִתְפָּעֵל וְלֹא יֵרָשֵׁם מִמַּה שֶּׁהָיָה רָאוּי שֶׁיֵּרָשֵׁם רֹשֶׁם גָּדוֹל. דֶּרֶך מָשָׁל: מִי שֶׁנִּכְנַס בּוֹ הַכַּעַס וּבָעֲרָה בוֹ חֲמָתוֹ וּבְעֶבְרָתוֹ הַגְּדוֹלָה יָקוּם לְהִנָּקֵם מֵהַמַּכְעִיסוֹ, הִנֵּה, אִם תֵּלֵךְ לְשַׁכְּכוֹ וּלְהַטּוֹת רְצוֹנוֹ שֶׁיּמְחֹל וְיַעֲבֹר עַל פִּשְׁעוֹ - כָּל זְמַן שֶׁתִּגְבַּר בּוֹ הַחֵמָה וְתִשְׁלוֹט, הִנֵּה, הַטְּעָנוֹת שֶׁתִּטְעֹן לוֹ לֹא יִכָּנְסוּ בְאָזְנָיו וְשִׂכְלוֹ לֹא יַשְׂכִּילֵם כַּאֲשֶׁר הֵם, לֹא יִרְאֶה כֹחַ אֲמִתָּם, לֹא יַבִּיט אֶל תּוֹלְדוֹת הַדְּבָרִים וְאֶל הַמִּתְחַבְּרִים לָהֶם, וַאֲפִילּוּ תִהְיֶינָה הַטְּעָנוֹת כָּל כָּךְ חֲזָקוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְבִלְתִּי הַשְׂכִּילָם, הִנֵּה, יַשְׂכִּילם כּמְעַט רֶגַע וּמִיָּד יִפְנֶה מֵהֶם וְיַעֲבֹר וְלֹא יַנִּיחַ לָהֶם שֶׁיִּקָּבַע בּוֹ צִיּוּרָם וְיִרְשְׁמוּ בוֹ הָרֹשֶׁם שֶׁהָיָה רָאוּי לָהֶם. וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְפִיּ שֶׁרְצוֹנוֹ כְבוּשָׁה מִן הַכַּעַס וְלֹא תִנָּטֶה אֶל הָאֱמֶת, אַדְּרַבָּא, תַּמְשִׁיךְ הַשֵּׂכֶל אַחֲרֶיהָ שֶׁלֹּא יַשְׂכּיל מַה שֶׁיֵּשׁ לָהּ לְהַשְׂכִּיל; וְאִם תִּרְצֶה לְהַמְשִׁיךְ אִישׁ לַעֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדוֹת הַתּוֹרָה אוֹ לְעִנְיָן מֵעִנְינֵי הַלִּמּוּד וְתִטְעֹן לוֹ טְעָנוֹת חֲזָקוֹת וַאֲמִתִּיּוֹת - אֲפִילּוּ יִתְבָּרֵר לוֹ אֲמִתַּת הַטְּעָנוֹת, הִנֵּה, מְאִיסַת הֶעָמָל יְבִיאֵהוּ שֶׁלֹּא לִרְצוֹת בְמַה שֶׁכְּבָר נִתְבָּרֵר לוֹ הֱיוֹתוֹ נָאוֹת - כִּי יִקְשֶׁה עָלָיו עֲשִׂיַּת הַדָּבָר וִתִגְבַּר עָלָיו הָעַצְלָה וְלֹא יִבְחַר בַּיְגִיעָה; וּפְעָמִים יִתְבָּרֵר אֵצֶל הָאָדָם אֲמִתַּת דְּבַר מָה וְלֹא יִבְחַר לַעֲשׂוֹתוֹ מִפְּנֵי אֵימָה אוֹ מִפְּנֵי בוּשָׁה וְכַיּוֹצֵא בָזֶה מִכְּלָל הַהִתְפָּעֲלֻיּוֹת. נִמְצָא, שֶׁהָרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ אָדָם לַאֲשֶׁר יִרְצֶה- לֹא יַסְפִּיק לוֹ שֶׁיַּבִּיט אֶל מַה שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁכְלֵל הַשְׂכָּלָתוֹ מצַּד עַצְמוֹ, אֲבָל צָרִיךְ שֶׁיַּבִּיט עוֹד אֶל הָרָצוֹן לְמַה שֶׁצָּרִיךְ לָהּ לְשֶׁתִּתְעוֹרֵר, וּלְמַה שֶׁמְּעַכְּבִים לָהּ מְעַכְּבֶיהָ עַד שֶׁיִּדְחֵם, וְתִנָּטֶה לְמַה שֶּׁיִּשְׁתַּדֵּל לְּהַטּוֹתָהּ.