ספר המליצה · פרק ב׳, ו׳

בַּכַּמּוּת - הִנֵּה, הַמִּלּוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת לְהַגִּיד עִנְיַן-מָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶינָה כָּל כָּךְ שֶׁיִּלָּקַח מֵהֶם צִיוּר שָׁלֵם עַל הָעִנְין הַהוּא, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא חֵלֶק מִמֶּנּוּ אֲשֶׁר לֹא יְבֹאַר בַּמִּלּוֹת הָהֵן. אָמְנָם כָּל מִלָּה אֲשֶׁר לֹא תוֹסִיף חֵלֶק בְּצִיּוּר הָעִנְיָן כְּלָל, הִנֵּה הַמִּלָּה הַהִיא מְיֻתֶּרֶת לְגַמְרֵי וּבוֹאָהּ בַּמַּאֲמָר אֵינָהּ אֶלָּא עִרְבּוּב בּוֹ וְגוֹרֶמֶת בִּלְבּוּל בַּהֲבָנָתוֹ. וְאָמְנָם, כְּמוֹ שֶׁהַתּוֹסֶפֶת חֶסְרוֹן - גַּם הַגֵּרָעוֹן חֶסְרוֹן כָּמוֹהוּ. כִּי אִם לֹא יְבָאֲרוּ הַמִּלּוֹת כָּל חֶלְקֵי הַדָּבָר, הִנֵּה, אֵין הַצִיּוּר המִּצְטַיּר עַל יָדָם צִיּוּר שָׁלֵם. וְאָמְנָם, גַּם זֶה וְגַם זֶה יֵעָשֶׂה לִפְעָמִים צד עַל הַחָכְמָה וְיוֹעִיל לַמַּאֲמָר וּכְמוֹ שֶאֶזְכֹּר לִפְנִים בְּסִיּעְתָּא דִשְׁמַיָּא. אַךְ סְתָּם הַהַגָּדָה רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה בְּמִלּוֹת יַסְפִּיקוּ לְצִיּוּר לֹא יִפְחֲתוּ וְלֹא יוֹסִיפוּ, אָמְנָם כְּבָר אֶפְשָׁר בְּזֶה הַשִּׁעוּר עַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה מְקַצֵּר יוֹתֵר אוֹ מַאֲרִיךְ יוֹתֵר, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יֵצֵא מִגְּבוּל הַהַגָּדָה הַמַּסְפֶּקֶת בְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה הַתּוֹסֶפָת וְהַגֵּרָעוֹן אֶלָּא בְּמַה שֶׁהִמָּצְאוֹ יוֹעִיל וְהֵעָדְרוֹ לֹא יַזִּיק, פֵּרוּש: בִּקְצָת תְּנָאֵי עִנְינִים שֶבֵּאוּרָם אֵינוֹ מוֹתָר גָמוּר, שֶהֲרֵי כְבָר אֶפְשָר לְשֵׂכֶל מִן הַשְּׂכָלִים שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בָּם אִם לֹא יְבֹאֲרוּ לוֹ, וְהַשְּׁתִיקָה מֵהֶם לֹא תִהְיֶה חֶסְרוֹן - שֶׁכְּבָר רֹב בְּנֵי אָדָם יִתְבּוֹנְנוּ אוֹתָם אַף שֶׁלֹּא יְבֹאֲרוּ. וְאָמְנָם, בָּזֶה פּוֹעֵל הַרְבֵּה טֶבַע הַמְּדַבְּרִים אוֹ הֶרְגֵּלָם - שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁבְּטִבְעוֹ מַאֲרִיךְ בְּדִבּוּרוֹ וּמְבָאֵר הַתְּנָאִים הָאֵלֶּה שֶׁזָּכַרְנוּ וּמִי שֶׁבְּטִבְעוֹ מְקַצֵּר וְיִשְׁתֹּק מִמַּה שֶּׁיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ בְּלִי שֶׁיְּבֹאָר. וְאָמְנָם, בֶּאֱמֶת יֵשׁ עֵת לְקַצֵּר וְיֵשׁ עֵת לְהַאֲרִיךְ - לְפִי הָעִנְין וּלְפִי הַשּׁוֹמְעִים, לְפִי הַשָּׁעָה וּלְפִי הַכַּוָּנָה, כִּי הָעִנְיָנִים הָעֲמֻקִּים וְהַדַּקִּים יִצְטָרֵךְ בָּם בֵּאוּר רָחָב מִזּוּלָתָם, וְעִם הנְּבוֹנִים אֵין צָרִיךְ רִבּוּי הַדְּבָרִים הַמִּצְטָרֵךְ עִם יוֹתֵר קְשֵׁי הַהֲבָנָה. וּכְשֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹמַר עִנְיָנִים רַבִּים בִּזְמַן מֻעָט, הִנֵּה, יִהְיֶה הַקִּצוּר מֻכְרָח; הַמְּכַוֵּן לְסַדֵּר כְּלָלִים שֶׁיִּזָּכְרוּ בִנְקַלָּה וְלֹא יִשָּׁכְחוּ רָאוּי שֶׁיְּקַצֵּר בִּלְשׁוֹנוֹ, וְהַמְּכוּן לְבָאֵר דְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ אוֹ חִבּוּר שֶׁחֻבַּר רָאוּי שֶׁיַּאֲרִיךְ יוֹתֵר, וְכֵן כָּל כַּיוֹצֵא בָזֶה. וּבַסֵּדֶר הוּא - שֶׁיֻּשְׁמוּ הַנּוֹשֵׂא וְהַנָּשוּא, הַקֶּשֶׁר וְהַגְּבוּלִים בְּסֵדֶר כָּרָאוּי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַשּׁוֹמֵעַ נוֹטֶה בַּהֲבָנַת הַמַּאֲמָר מִמַּה שֶּׁנְכַוֵּן בּוֹ, אוֹ נִשְׁאָר מְסֻפָּק, וּבִכְלָל זֶה מִכָּל מַה שֶׁהוּא טָעוּת לְפִי הַדִּקְדּוּק - אִם בְּשֵׁמוֹת, אִם בְּמִלּוֹת, אִם בִּפְעָלִים.