ו הַנִּסְמָךְ מִתְחַלֵּק לְנִצָּב וּמְהַלֵּךְ. הַנִּצָּב - אוֹ חוֹנֶה עַל הַנּוֹשֵׂא עַצְמוֹ, אוֹ נִמְצָא יַחַד עִמּוֹ, אוֹ סוֹבֵב וּמַגְבִּיל אוֹתוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַלְּבוּשׁ חוֹנֶה עַל הַגּוּף; עִם לֵדַת מֹשֶה נִמְצָא יַחַד מִלּוּי הַבַּיִת אוֹרָה; הַזְּמַן מַגְבִּיל הַפְּעֻלָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית בְּיוֹם פְּלוֹנִי בְּשָׁעָה פְלוֹנִית. הַמְהַלֵּךְ מַקְדִּים לַנּוֹשֵׂא, אוֹ בָא אַחֲרָיו, עַל כֵּן יִתְחַלֵּק לְקוֹדֵם וְנִמְשָׁךְ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הָאָבִיב קוֹדֵם לַקַּיִץ, וְהָאָסִיף בָּא אַחֲרָיו.
ספר ההגיון · פרק ט׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1948
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר ההגיון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.