הַתַּכְלִית הָעִקָּרִי וְטָפֵל. אַחֲרוֹן וְאֶמְצָעִי. כְּלָלֵי הַתַּכְלִית. א עַד הֵנָּה בֵּאַרְנוּ הַסִּבָּה הַפּוֹעֶלֶת, עַתָּה נְבָאֵר הַתַּכְלִיתִית, וְהִיא - שֶׁבַּעֲבוּרָהּ סוֹבֵב הַמְּסֻבָּב אוֹ נַעֲשֶׂה הַדָּבָר; וְיִתְחַלֵּק לְעִקָּרִי וְטָפֵל. הָעִקָּרִי הוּא הַכַּוָּנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַפּוֹעֵל, הַטָּפֵל הוּא הַכַּוָּנָה אֲשֶׁר לוֹ מִלְּבַד הָרִאשׁוֹנָה, בְּמַדְרֵגָה שְׁנִיָּה אֵלֶיהָ.
ספר ההגיון · פרק ה׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1948
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר ההגיון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.