ספר ההגיון · פרק ד׳, ז׳

ז הַמֻּשְׁאָל הוּא שֵׁם שֶׁיּוֹרֶה עַל עִנְיָן אֶחָד בְּהוֹרָאָה רִאשׁוֹנָה, וְעַל עִנְיָן אַחֵר בְּהוֹרָאָה שְׁנִיָּה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִּמְיוֹן מָה עִם הָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן. פֵּרוּשׁוֹ: הוֹרָאָה רִאשׁוֹנָה נִקְרֵאת מַה שֶּׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים מֵהַמִּלָּה בַּלָּשׁוֹן עַל הָרֹב, וְהוֹרָאָה שֵׁנִית - מַה שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים מִמֶּנָּה לִפְעָמִים. דֶּרֶךְ מָשָׁל: אֵשׁ, הוֹרָאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ הִיא עַל הָעֶצֶם הַשּׂוֹרֵף הַיָּדוּעַ, וּבְהוֹרָאָה שֵׁנִית יוֹרֶה עַל מִי שֶׁהוּא מָהִיר הַרְבֵּה בִּתְנוּעָתוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹקֵט - נִקְרָאֵהוּ אֵשׁ לַדִּמְיוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִם הָאֵשׁ הָאֲמִתִּי, שֶׁמִּתְנוֹעֵעַ בִּמְהִירוּת וְאֵינוֹ שׁוֹקֵט.