ספר ההגיון · פרק ד׳, ה׳

ה מְשֻׁתָּף מֻחְלָט הוּא - שֶׁמּוֹרֶה עַל שְׁנֵי עִנְיָנִים שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם שׁוּם יַחַס וְדִמְיוֹן. דֶּרֶךְ מָשָׁל: סַף, שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר - כְּלִי, וְרוֹצֶה לוֹמַר - מְזוּזָה. מְשֻׁתָּף מִתְיַחֵס - שֶׁמּוֹרֶה עַל שְׁנֵי עִנְיָנִים שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם אֵיזֶה יַחַס וְדִמְיוֹן, וְיִתְחַלֵּק לְאַרְבָּעָה: כּוֹלֵל, מֻשְׁאָל, מֻעְתָּק, מוּדָע.