ג הַמְיֻחָד הוּא - שֶׁהוּא לְבַדּוֹ מוֹרֶה עַל עִנְיָן אֶחָד לְבָד; הַנִּרְדָּף הוּא - שֶׁיֵּשׁ שֵׁמוֹת רַבִּים מוֹרִים עַל עִנְיָן אֶחָד, כָּל אֶחָד מֵהֶם נִקְרָא נִרְדָּף. מְשַׁל הַמְיֻחָד - שַׁם הָעֶצֶם, כְּגוֹן: אַבְרָהָם, מֹשֶׁה, יְרוּשָׁלַיִם. שֵׁם הַיַּחַס, כְּגוֹן: עִבְרִי, מִצְרִי, וְכַיּוֹצֵא. שֵׁם הַמִּסְפָּר: אֶחָד, שְׁנַיִם. מְשַׁל הַנִּרְדָּף: לֶחֶם וּפַת.
ספר ההגיון · פרק ד׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1948
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר ההגיון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.