ספר ההגיון · פרק כ״ג, כ״ו

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

כו עַד עַתָּה בֵּאַרְנוּ הַהַמְצָאָה. עַתָּה נְבָאֵר הַהַבְחָנָה, וְהִיא - הַבְחֵן חֶלְקֵי הַמַּאֲמָרִים וְהַעֲמִידָם עַל מַדְרֵגוֹתֵיהֶם הַהֶגְיוֹנִיּוֹת. פֵּרוּשׁוֹ, כִּי הִנֵּה אַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ מַה נִּשְׁלֹל אוֹ נְחַיֵּב בְּאֶחָד מִן הַנּוֹשְׂאִים וְהַהֶקֵּשִׁים הַמּוֹכִיחִים אֲמִתַּת גְּזֵרָה מִן הַגְּזֵרוֹת, מִזֶּה נִבְנֶה הַדְּרוּשִׁים וְהַהַגָּדוֹת בַּמְּלִיצָה כָּרָאוּי, וְּנַסֵּדר הַדְּבָרִים בְּהַרְחָבַת הַלָּשׁוֹן וּשְׁאָר הַדְּבָרִים הַהֲלָצִיִּים הָעֲשׂוּיִים לְהַמְתִּיק. אַךְ לִבְחִירַת הַדְּרוּשִׁים - נִצְטָרֵךְ לְנַתְּחָם, וּלְּהַבְדִּיל עִנְיְנֵי הַמְלִיצָה וְדַרְכֵי הַסִּפּוּר לְבַד וְהַחֲלָקִים הַהֶגְיוֹנִים לְבָד, מֻפְשָׁטִים וַעֲרֻמִּים מִכָּל שְׁאָר עִנְיְנֵי הַסִּפּוּר וְהַהֶקֵּשִׁים עַל צוּרָתָם וְסִדְרֵיהֶם, וְאָז נוּכַל לִשְׁפֹּט אוֹתָם וְלִבְחֹן אוֹתָם. וְהִנֵּה עֲשִׂיַּת הַנִּתּוּחַ הַזֶּה הִיא הַהַבְחָנָה הַזֹּאת שֶׁזָּכַרְנוּ. אָמְנָם סֵדֶר מַעֲשֵׂה הַהַבְחָנָה הַזֹּאת הוּא זֶה: תְּחִלַּת הַכֹּל צָרִיךְ שֶׁתִּקְרָא וְתִשְׁנֶה וּתְשַׁלֵּשׁ הַדְּרוּשׁ אוֹ הַהַגָּדָה אֲשֶׁר תִּרְצֶה לְנַתֵּחַ, וְתִתְבּוֹנֵן בָּה הֵיטֵב עַד שֶׁתַּכִּיר עִנְיָנָהּ, אִם הוּא אֶחָד אוֹ יוֹתֵר, אִם הוּא פָשׁוּט אוֹ מְחֻבָּר. כִּי אִם לֹא תַכִּיר כָּל זֶה עַל בֻּרְיוֹ, הִנֵּה תִטֶּה מִדֶּרֶךְ הַהַגָּדָה הַהִיא וְהַדְּרוּשׁ הַהוּא נְטִיָּה רַבָּה. וְאַחַר שֶׁהִכַּרְתָּ הָעִנְיָן אוֹ הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר בַּהַגָּדָה, אָז תַּבְדִּיל הַבְּחִינוֹת, אוֹ הַמּוֹפְתִים הַנִּכְלָלִים בָּהּ, וְתַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹתֵר עִקָּרִיִּים לָעִנְיָן וֵּבין הַבִּלְתִּי עִקָּרִיִּים כָּל כָּךְ. וְאִם הָעִנְיָנִים רַבִּים, תַּפְרִיד כָּל עִנְיָן לְעַצְמוֹ עִם בְּחִינוֹתָיו וּמוֹפְתָיו, שֶׁלֹּא לְעָרֵב עִנְיָן בְּעִנְיָן וְלֹא תְנָאֵי עִנְיָן בִּתְנָאֵי זוּלָתוֹ. אַחַר כָּךְ תַּעֲמִיד הַמּוֹפְתִים לְמַחְלְקוֹתֵיהֶם עַל סִדְרָם וְצוּרָתָם, וְתַבְחִין הַמּוֹפְתִים הַמְאַמְּתִים הָעִנְיָנִים וְהַמּוֹסִיפִים בֵּאוּר וּמַרְחִיבִים הָעִנְיָן הָעִקָּרִי, וְנִמְצְאוּ כָּל הַחֲלָקִים מֻצָּגִים לְפָנֶיךָ, שֶׁתּוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם כָּרָאוּי וּלְהַכִּיר הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא. תַּם וְנִשְׁלַם שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם
נחלת הכלל · Jerusalem, 1948

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך ספר ההגיון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.