ספר ההגיון · פרק כ״ב, י״א

יא הָעִרְבּוּב הוּא שֶׁלֹּא יִבָּחֵן הַנָּשׂוּא בְּאֵיזֶה יַחַס הוּא עִם נוֹשְׂאוֹ, אִם עַצְמִי וְאִם מִקְרִי, אִם בְּכֹחַ וְאִם בְּפֹעַל, וְכַיּוֹצֵא. כְּלָלו שֶׁל דָּבָר: הַתּוֹלָדָה צְרִיכָה שֶׁתִּדְמֶה לְהַקְדָּמוֹתֶיהָ דִּמְיוֹן עַצְמִי וְשָׁלֵם. וְאִם אֵינָהּ דּוֹמָה לָהֶם אֶלָּא בְמִקְצָת, וְנִבְדֶּלֶת מֵהֶם בְּעִקַּר אֲמִתָּה - הֲרֵי זֶה הַטְעָאָה. דֶּרֶךְ מָשָׁל אִם תֹּאמַר: הָאָדָם מְדַבֵּר, פְּלוֹנִי הַשּׁוֹתֵק הוּא אָדָם, אִם כֵּן פְּלוֹנִי הַשּׁוֹתֵק הוּא מְדַבֵּר, - הֲרֵי זֶה הַטְעָאָה, כִּי הָאָדָם מְדַבֵּר בְּכֹח אַךְ לֹא תָמִיד בְּפֹעַל.