ספר ההגיון · פרק כ״א, ב׳

ב הַהֶקֵּשׁ יְשַׁמֵּשׁ לִשְׁנֵי דְבָרִים, הָאֶחָד - לְחַדֵשׁ מֻשְׂכָּל, הַשֵּׁנִית - לְהַעֲמִיד גְּזֵרָה וּלְאַמְּתָהּ. פֵּרוּשׁוֹ, כִּי הִנֵּה כְּשֶׁיַּגִּיעוּ אֶל שִׂכְלְךָ שְׁתֵּי הַהַקְדָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, מֵאֵלָיו יִתְבּוֹנֵן שִׂכְלְךָ וְיַקִּישׁ וְיוֹלִיד הַתּוֹלָדָה, וְאָז יֵצֵא לְךָ מֻשְׂכָּל חָדָשׁ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כְּשֶׁרָאִיתָ שֶׁעָבַר לְפָנֶיךָ צֵל אֶחָד, הִנֵּה מִיָּד יִתְבָּרֵר לְךָ שֶׁעָבַר שָׁם גּוּף אֶחָד, כִּי תַקִּישׁ וְתֹאמַר: אֵין צֵל אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גּוּף, כָּאן עָבַר צֵל, אִם כֵּן כָּאן עָבַר גּוּף, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה. זֶהוּ הַשִּׁמּוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַהֶקֵּשׁ. אַךְ הַשִּׁמּוּשׁ הַשֵּׁנִי - כְּשֶׁתִּרְצֶה לְאַמֵּת מַאֲמָר שֶׁתֹּאמַר, אָז תִּשְׁתַּמֵּשׁ מִן הַהֶקֶּשׁ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הָיָה הַמַּאֲמָר שֶׁרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם עַל הַתּוֹרָה, כְּשֶׁתִּרְצֶה לְאַמְּתוֹ תִּשְׁתַּמֵּשׁ מֵהֶקֵּשׁ כָּזֶה: עִקַּר הִשְׁתַּדְלוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לְמַה שֶּׁהוּא הַיּוֹתֵר טוֹב לוֹ. הַתּוֹרָה הִיא מַה שֶׁהוּא הַיּוֹתֵר טוֹב לָאָדָם. אִם כֵּן עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה עַל הַתּוֹרָה.