ספר ההגיון · פרק כ׳, ז׳

ז הַפָּשׁוּט הוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים לְבָד. הָרִאשׁוֹן נִקְרָא קוֹדֵם, וְהַשֵּׁנִי - נִמְשָׁךְ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַחָכְמוֹת מְיַקְּרוֹת אֶת הָאָדָם, אִם כֵּן רָאוּי שֶׁתֵּחָמַדְנָה. אוֹ: מַה שֶּׁמְּיַקֵּר אֶת הָאָדָם רָאוּי שֶׁיֵּחָמֵד, אִם כֵּן הַחָכְמוֹת רָאוּי שֶׁתֵּחָמַדְנָה. וְתִרְאֶה שֶׁהַמָּשָׁל הָרִאשׁוֹן נֶעֶלְמָה בוֹ הַהַקְדָּמָה הָרִאשׁוֹנָה, וּבַשֵּׁנִי - הַשְּׁנִיָּה.