ספר ההגיון · פרק י״ח, ד׳

ד הַפְכִּיִּי - שֶׁיִּשְׁמֹר הַכַּמּוּת וְלֹא הָאֵיכוּת. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כָּל מְדַבֵּר הוּא בַעַל חַי; כָּל שֶׁאֵינוֹ בַעַל חַי אֵינוֹ מְדַבֵּר. כְּלָלֵי הַחִלּוּף: 1 חִלּוּף הַכְּלָלִי הַמְחַיֵּב - חֶלְקִיִּי מְחַיֵּב וּכְלָלִי שׁוֹלֵל. 2 חִלּוּף הַחֶלְקִיִּי הַמְּחַיֵּב - חֶלְקִיִּי מְחַיֵּב. 3 חִלּוּף הַכְּלָלִי הַשּׁוֹלֵל - כְּלָלִי שׁוֹלֵל. 4 הַחֶלְקִי שׁוֹלֵל אֵין חִלּוּף מֻכְרָח לוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כָּל אָדָם חַי; אֵיזֶה חַי אָדָם; כָּל שֶׁאֵינוֹ חַי אֵינוֹ אָדָם. אֵיזֶה אָדָם חַי; אֵיזֶה חַי אָדָם. אֵין שׁוּם אָדָם אֶבֶן; אֵין שׁוּם אֶבֶן אָדָם. אֵיזֶה אָדָם אֵינוֹ חָכָם, - אֵין חִלּוּפוֹ מֻכְרָח, כִּי אִם הַהַפְכִּיִּי.