ספר ההגיון · פרק י״ז, ט״ו

טו הַתְּנָאִיִּי הָרִאשׁוֹן הוּא, שֶׁיִּהְיֶה בוֹ אֶחָד מֵאַרְבָּעָה, וְהֵם: הֶכְרַח, מְנִיעָה, אֶפְשָׁרוּת, שִׁקּוּל. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הֶכְרַח - הָאֵשׁ מֻכְרָח שֶׁיִּשְׂרֹף, מְנִיעָה - הַחֵלֶק נִמְנָע שֶׁיִּהְיֶה כְּכֹל, אֶפְשָׁרוּת - הָאָדָם אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה הַרְבֵּה, שִׁקּוּל - הָאָדָם שָׁקוּל לְשֶׁיֵּשֵׁב אוֹ לֹא יֵשֵׁב.