ספר ההגיון · פרק ט״ו, ה׳

ה הַנֶּגְדִּיִּים הֵם שֶׁאֶחָד מְקַיֵּם וְאֶחָד שׁוֹלֵל. דֶּרֶך מָשָׁל: הוֹלֵךְ, לֹא הוֹלֵךְ. כְּלָלֵי הַנֶּגְדִּיִּים: 1 הַנֶּגְדִּיִּים אֵין לָהֶם אֶמְצָעִי. פֵּרוּשׁוֹ, כִּי אֵין בֵּין שְׁלִילָה לְקִיּוּם אֶמְצָעִי. 2 בְּהַנִּיחַ אֶחָד מִן הַנֶּגְדִּיִּים, בְּהֶכְרַח יְשׁוֹלַל הַשֵּׁנִי. 3 הַנָּשׂוּא שֶׁל הַמַּאֲמָר הַנֶּגְדִּיִּי לֹא יִתָּכֵן עִם נוֹשְׂאוֹ לְעוֹלָם. דֶּרֶךְ מָשָׁל, יִהְיֶה הַמַּאֲמָר: אָדָם אֵינוֹ לֹא אָדָם אָדָם וְלֹא אָדָם, - אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתְחַבֵּר בְּשׁוּם פָּנִים.