ספר ההגיון · פרק ט״ו, ג׳

ג סְגֻלַּת הַהַפְכִּיִּים שֶׁלֹּא יִמָּצְאוּ בְנוֹשֵׂא אֶחָד, בִּבְחִינָה אַחַת, בְּחֵלֶק אֶחָד, בִּזְמַן אֶחָד. פֵּרוּשׁוֹ, כִּי בְחֶסְרוֹן אֶחָד מֵאֵלֶּה הַתְּנָאִים יוּכְלוּ לִמָּצֵא. דֶּרֶךְ מָשָׁל: יוּכַל אָדָם לִהְיוֹת לָבָן לְגַבֵּי מִי שֶׁהוּא שָׁחוֹר מִמֶּנּוּ, וְלִהְיוֹת שָׁחוֹר לְגַבֵּי מִי שֶׁלָבָן מִמֶּנּוּ, וְזֶהוּ בִּבְחִינוֹת שׁוֹנוֹת; עוֹד יוּכַל אָדָם לִהְיוֹת שָׁחוֹר דֶּרֶךְ מָשָׁל בְּעוֹרוֹ וְלָבָן בְּשִׁנָּיו, וְזֶהוּ בַחֲלָקִים שׁוֹנִים; עוֹד יוּכַל לִהְיוֹת שָׁחוֹר בִּזְמַן אֶחָד וְלָבָן בִּזְמַן אַחֵר, וְזֶהוּ בִזְמַנִּים שׁוֹנִים. כְּלָלֵי הַהַפְכִּיִּים: 1 בְּמַה שֶּׁיְּקֻיַּם אֶחָד מִן הַהַפְכִּיִּים, יְשׁוֹלַל חֲבֵרוֹ. 2 בְּמַה שֶּׁיְּשׁוֹלַל אֶחָד מִן הַהַפְכִּיִּים, אֵינוֹ מֻכְרָח שֶׁיְּקֻיַּם חֲבֵרוֹ אִם לֹא יִהְיוּ הַפְכִּיִּים בִּלְתִּי מִתְמַצְּעִים. דֶּרֶךְ מָשָׁל, אִם נֹאמַר: זֶה הַדַּף אֵינוֹ לָבָן, - לֹא יְחֻיַּב הֱיוֹתוֹ שָׁחוֹר, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹתוֹ יָרֹק. אַךְ אִם תֹּאמַר: עַכְשָׁו אֵינוֹ יוֹם - מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה לַיְלָה, כִּי אֵין אֶמְצַע בֵּינֵיהֶם. 3 הַהַפְכִּיּוּת צָרִיךְ שֶׁיִּבָּחֵן לְפִי הַהֶבְדֵּל, לֹא לְפִי הַשִּׁתּוּף. דֶּרֶך מָשָׁל, אִם נֹאמַר: הָאָדָם מַרְגִּישׁ, - לֹא נִגְזַר אִם כֵּן: הַבַּעַל חַי אֵינוֹ מַרְגִּישׁ, כִּי הַהֶרְגֵּשׁ מְשֻׁתָּף לָזֶה וְלָזֶה; אַךְ אִם נֹאמַר: הָאָדָם מַמְצִיא מְלָאכוֹת, - נוּכַל לִגְזֹר מִזֶּה אִם כֵּן: הַבַּעַל חַי אֵינוֹ מַמְצִיא, כִּי זֶה דָבָר תָּלוּי בַּשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא הֶבְדֵּלוֹ שֶׁל הָאָדָם.