הַהַפְכִּיִּים. כְּלָלֵיהֶם. הַנֶּגְדִּיִּים וּכְלָלֵיהֶם. הַמַּעְדִּירִים וּכְלָלֵיהֶם. הַנִּבְחָנִים. הַמִּתְנַגְּדִים וּכְלָלֵיהֶם. הַמִּצְטָרְפִים וּכְלָלֵיהֶם. א הַהַפְכִּיִּים הֵם שֶׁמִּתְפָּרְשִׁים זֶה מִזֶּה בְּהִתְנַגְּדוּת חָזָק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַחֲדָם. דֶּרֶךְ מָשָׁל: שַׁחֲרוּת וָלֹבֶן.
ספר ההגיון · פרק ט״ו, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1948
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר ההגיון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.