ספר ההגיון · פרק י״ד, ד׳

ד הַחֲלוּקִים הֵם שֶׁחֲלוּקִים בְּכַמּוּת אֵיכוּתָם, וְהֵם יְתֵרִים אוֹ פְחוּתִים. כְּלָלֵי הַיְתֵרִים: 1 מִי שֶׁיִּפֹּל בּוֹ הַיָּתֵר, יִפֹּל בּוֹ הַפָּחוֹת. דֶּרֶך מָשָׁל: אִם הָאָדוֹן, בָּרוּךְ הוּא, בּוֹרֵא יֵשׁ מֵאַיִן, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיָּכוֹל לְקַיֵּם אֶת הַיֵּשׁ. 2 מַה שֶּׁלֹא יִפֹּל בַּיָּתֵר, לֹא יִפֹּל בַּפָּחוֹת בִּשְׁמִירַת הַיַּחַס. פֵּרוּשׁוֹ, נֶאֱמַר דֶּרֶך מָשָׁל: בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין נִגְזַר מִזֶּה - כָּל שֶׁכֵּן בִּבְנֵי הָאָדָם. וּפֹה נִשְׁמַר הַיַּחַס שֶׁבֵּין לִבְנֵי אָדָם בֵּין לִקְדוֹשִׁים, מַה שֶּׁנְּקַיֵּם יִהְיֶה חֶסְרוֹן הַאֲמָנָתוֹ, יִתְבָּרַךְ בָּהֶם. כְּלָלֵי הַפָּחוֹת: 1 מִי שֶׁלֹּא יִפֹּל בּוֹ פָּחוֹת, לֹא יִפֹּל בּוֹ יָתֵר. 2 מַה שֶּׁמְחֻיָּב בַּפָּחוֹת, כָּל שֶׁכֵּן בַּיָּתֵר.