ספר ההגיון · פרק י״ב, ח׳

ח חִיּוּבֵי הַחִלּוּק הָעִקָּרִי שְׁנַיִם: רִאשׁוֹן, שֶֹלֹּא יִפְחֲתוּ וְלֹֹא יוֹסִיפוּ הַחֲלָקִים עַל הַמִּתְחַלֵּק; שֵׁנִי, שֶׁיִּהְיוּ הַחֲלָקִים מִתְדַּמִּים עִם הַכֹּל וּבִלְתִּי מִתְדַּמִּים בֵּינֵיהֶם. פֵּרוּשׁוֹ: אָדָם וּבְהֵמָה הֵם חֶלְקֵי הַמַּרְגִּישׁ בִּלְתִּי מִתְדַּמִּים, אַךְ אָדָם וּבַעַל חַי אֵינָם בִּלְתִּי מִתְדַּמִּים, כִּי הָאָדָם הוּא בַעַל חַי גַּם כֵּן. כְּלָלֵי הַחִלּוּק: 1 הַחִלּוּק צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לַחֲלָקִים קְרוֹבִים. פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁלֹּא תְחַלֵּק הַסּוּג לְאִישִׁים שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה מִינִים בֵּין הַסּוּג וּבֵינֵיהֶם, אֶלָּא לְמִינִים שֶׁבָּאִים מִיָּד אַחֲרָיו בְּהַדְרָגָה. 2 הַחִלּוּק צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְמַעֵט הַחֲלָקִים כָּל מַה שֶׁאֶפְשָׁר.