אורות התורה · פרק ו׳, י״ד

כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה מְשַׁעֶרֶת עַד כַּמָּה אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֻכְרָח הוּא קֹדֶם-כֹּל לָדַעַת אֶת תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל, וְעַד כַּמָּה כָּל הַחַיִּים הָרוּחָנִיִּים מֻכְרָחִים לִהְיוֹת מְבֻסָּסִים עַל יְסוֹדוֹת מַעֲשִׂיִּים בְּחַיֵּי הַצִּבּוּר וּבְחַיֵּי הַיָּחִיד, מִתְעוֹרֶרֶת תְּשׁוּקָה גְּדוֹלָה לְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַמַּעֲשִׂי, הַמּוֹרֶה אֶת דַּרְכֵי הַחַיִּים, וְהַתְּשׁוּקָה הָרוּחָנִית נִלְחֶמֶת הִיא עַל עֶמְדָּתָהּ, וְאֵינָהּ מַנִּיחָה אֶת הַתְּשׁוּקָה הַמַּעֲשִׂית שֶׁתִּמְשֹׁל הִיא מֶמְשָׁלָה בִּלְתִּי-מֻגְבֶּלֶת בְּסִדְרֵי הַלִּמּוּד וְאָרְחוֹת הַחַיִּים וְהַמַּחְשָׁבָה. וּמִתּוֹךְ הַהִתְנַגְּשׁוּת, שֶׁל אֵלֶּה שְׁתֵּי הַתְּשׁוּקוֹת הַבּוֹעֲרוֹת, יֵצֵא אוֹר מַבְהִיק, כּוֹלֵל בְּקִרְבּוֹ עֹשֶׁר סָפוּן, קָלוּעַ מִשְּׁנֵי הַכֹּחוֹת יַחְדָּיו, הָרוּחָנִי וְהַמַּעֲשִׂי, וּמִשְּׁנֵיהֶם יִבָּנוּ נְשָׁמוֹת שׁוֹמְמוֹת, וְיִתְכּוֹנֵן עַם-עוֹלָם, הַהוֹלֵךְ לְחַדֵּשׁ אֶת נְעוּרָיו, עַל אֶרֶץ מַטָּעָתוֹ.