אגרות צפון · פרק ה׳, ד׳

ועליו להכנע בבחירה חפשית, תחת החוק המרומם והנעלה, אשר כל היצורים יסורו למשמעתו בהכרח - כי ברצותו יוכל להנזר ממנו - ע"י החלק הבהמי אשר בו וצרכי גופו, לבו נמשך בתשוקה "להנאה ותענוג", משוחד הנהו מתאוה וחמדה על ידי רגש הנועם, אשר אהבת ה' נתן לעזר לצרכי החיים, והוא יעמול להשיג את "ההנאה" לא לשם אמצעי לבד, רק בתור "תכלית" - ע"י ממשלת הרוח מרחפת סכנת "הגאוה", יען כי בכחו להכיר את תכלית הדברים ולשנות אותם כחפצו ולמשול עליהם, ידמה בלבו, כי הוא אדונם, הוא השליט לבדו. את ה' ישכח, ישכח, כי כל דבר קנין ה', נועד לתעודה ותכלית, וממנו הם שאולים לו, ויתברך בלבבו כי רק לו המשפט להכניע אותם תחת רצון עצמו, חטאת ומרי!- אם כל התאמצותו והשתדלותו הנה רק תאוות בהמיות והרוח, חלק אלוה ממעל, כה ישפל, עד כי תחת היות מושל על בעלי החיים, יהיה עבד למו, לבקש רק את הדברים, אשר בעלי החיים ידרשו למלאות חשקם; - אז יעמוד לפנינו האדם בתכונת חיה טורפת ומסוכנת אין דומה לה, יען חמוש הנהו ברוח - והעולם איננו בטוח מפני שרירות לנו.