אגרות צפון · פרק ד׳, ב׳

- לא זאת היא תעודתנו ותכלית כבודנו, בנימין אהובי, להעריך את עצמנו ע"פ הדברים הנתנים לנו, לא לפי גודל אוצרותינו החיצוניים והפנימיים אשד נצבור, לא לפי רוב הטובה אשר אספנו בבתי אוסם החיצוניים או הפנימיים, נמוד את חיינו, רק לפי מכסת הפעולות היוצאות מאתנו, לפי ערך ורבות התכונה, אשר על ידי הרכוש שרכשנו בכחנו ונכסינו החיצונים והפנימים, מלאנו בזה רצון ה'. - וכל מתנת ה', כגדולה כקטנה להכין אותה ולהביאה לידי מעשה-אנוש לעבודת אלקים - על פיהם נמוד את עצמנו! ורק בתור השגת אמצעים אל פעולה תכליתית כזאת, ערך ההשתדלות לרכוש לנו הקנינים הפנימים והחיצונים. מכל כח הרוח היותר קל, מכל מיתר ועצב אשר ישרתו אותה עד כח ועוצם ידך אשר בו תשנה את הבריאה ותעבוד את התבל הארצי, וכל עצם הנכנס בחוג פעולותיך, כל אלה אמצעים שאולים לך, אשר באחרית הימים יהיו לעדים נאמנים בעדך או נגדך, אשר יעידו לפני כס־יה אם השתמשת בהם כראוי או התרפית בהם והבאת על ידם ברכה או קללה. - ובאופן כזה הלא ישנה מדה חיצונית לפעולת האדם, - והיא אם תתאים עם רצון ה'; - גם ישנה מדה פנימית לערך האדם, - לא כמות ושעור האמצעים השאולים לו, לא כמות ושעור הפעולה, רק מלאת רצון ה' לפי יחס האמצעים המחוננים לזה, ואם כן, אף אם כונתו רצויה בכ"ז יחטא מטרתו בחיים, אם הפעולה בלתי רצויה; וגם עם פעולה קטנה נוכל לראות חיים מאושרים, אם האמצעים לא יספיקו לעשות גדולות מאלה, לכן גם "האשר וההשתלמות" המה רק שפע רב של קנינים חיצונים ופנימים אשר השמוש בהם לפי רצון ה', ואך אז יתנו גודל לאדם ורום כבודו. חכמינו ז"ל אומרים: המלאך הממונה על ההריון יקח את טפת הזרע ויביאנה לפני הקב"ה ושואל: טפה זו מה תהי עליה בחיים? החזק או הרפה? חכם או כסיל, עשיר או עני? אך אם צדיק או רשע, זאת לא ישאל, "כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" חוץ ממלואי חובת האדם לאלקיו באמונה, בדברים הנתונים לו. ולמה לנו להעריך את חין ערך האדם על פי הקנינים, אשר כמעט אין היכולת בידו לרכוש אף במעט, הלא טוב יותר להעריכהו לפי המעלה אשר מסר לו ה' בידו בשלמות! ורק היא לבדה (יראת שמים) תוכל להיות גודל האדם בתכלית שלמותו.