אגרות צפון · פרק ג׳, ד׳

הביטה וראה המחנה הכבד של היצורים האלה, אשר כל אחד שונה ונבדל בצורתו, תכליתו ותעודתו, ובכל זאת מקושרים וצמודים יחד אל מערכת האחדות ושלום הכללי, כל אחד ואחד על מקומו ועתו יפעל על פי מדת החומרים הקצובה לו; אין גם אחד נצב כצר לרעהו, ונהפוך הוא, כל אחד ישא את הכל והכל ישא את האחד; ומי הוא זה אשר יעשה שלום בין החומרים והכחות המתנגדים זה לזה ויחברם וכוללם יחד? "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך!" - הבורא היחיד הוא הוא המתוך העומד בין האור ובין החשך בין החיים ובין המות. וכמו אהבת ה' תתן ביד רחבה, חומר וכח לפעולה שלמה, כן תראה מדת צדקתו באצבע אלקים גבול; תכלית ומדה - "עושה שלום" שמו!- וכל אשר ברא, יצר ותקן, "ויברך אלהים!" בברכת הקיום וההתפתחות ברך את הכל;- לא לבד, כי על ידו נעשה הכל, כי גם כל דבר על ידו הוה ונמצא! - ברכתו, כל ציץ ופרח, ברכתו כל זרע וכל פרי, ברכתו העולל והיונק, אשר תחבקהו ללבך באהבה רבה - והוא, אשר ברא ויצר, ערך וברך אותם וינפש". הוא טמיר ונעלם כמו הנפש בתוך הגויה, הוא אל מסתתר, כמו הנפש, בחביון בריאותו ופועל ומכלכל ומפתח הלאה והלאה עין לא ראתהו. - את פעולותיו הנך רואה, על יצוריו הנך משתומם, את חוקיו תחקור, בברכתו הנך שמח, אבל אותו - את הבורא, את היוצר, את המעריך, המברך את העולם- אותו לא תראה לעולם! לכן, בעת הנך רואה" ומשתומם, צופה ומביט, שמח ומתענג - עליך לכרוע ברך ולהתפלל לאל היחיד והמיוחד, אשר ברא, יצר, ערך וברך, הבה גודל לו ותן כבוד לשמו, כי הוא כל יכול, כליל החכמה, אל צדיק ואב הרחמן.-