- אבל סלח לי יקירי, כי היטב חרה לי על זה, גם חפץ אני לשכוח כי פיך הוא המדבר אלי דבר עצב מעלה אף - והנני לגשת לענות לך על מכתבך אלי, ולא נדרש לי, לבל יחרה אפך בי, להבטיחך עוד הפעם, כי לא אכריע את הכף במאומה מטעם מצבי והמשרה השומה עלי.-
אגרות צפון · פרק ב׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Iggerot Tzfun, Vilna 1890
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אגרות צפון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.