אגרות צפון · פרק י״ט, א׳

נצחת, בנימין אהובי.- ביום אשר תקדש לך את אשת בריתך לבנות לכם יחד בית בישראל, - אושיט לך מנחתי, מנחה מזכרת אהבה, את אשר שאלה נפשך ממני; את אשר זה כמה ורבות פעמים בקשתני למלאות את זאת. חפץ אנכי, כאשר יחנני ה' ברוח וחיים, להקריב על מזבח עמי מנחתי הדלה, כאשר תהיה לאל ידי.- לא יען וביען, כי תקוה רמה ומאד נעלה משחקת לפני, כאשר הואלת לקדם בתרועת שמחה פני החלטתי זאת; לא יען וביען, כי אתה ידידי החזקת כה באמונת לבב לקשט ואמת את האוצר הטמון בלבי זה כבר, אשר הצעתי לפניך בכתובים ופה אל פה, חושב אני - כי כלם יכירו את זאת בתור דבר אמת לאמתו, - ובכלל לדמות, כי כל זה הנהו קשט דבר אמת כספיר לטהר. - הן ידעתי היטב את קוצר דעתי ואת הזמן אשר אני חי בו, עד כי אין דבר, אשר ימשכני אחריו ללכת בדרך אשר סלותי לי- בכל זאת בעת כזאת, שבה גדולים חקרי לב, אחשוב לחובה לכל אחד לגלות את הדבר הנחשב בעינינו לאמת וברור להודיע את זאת בתום לבב בפומבי - ואם יצלח לי רק זאת, להראות ולהוכיח, כי לא חקרו עוד היטב את הדבר מצדי צדדים, כי אולי ישנה עוד דרך אחרת, אשר נוכל על ידה לבוא לידי תוצאות אחרות, השקפה כזאת, אשר על ידה יתראה לעינינו כל דבר באופן אחר מאשר הסכינו להביט עליו עד כה; ואם גם יצלח לי רק לעצור ולהפריע את היד הנטויה להרוס ולבנות, עד אשר יבחנו, יצרפו וילבנו את הדבר היטב, ואם גם יצלח לי להגיע אל המטרה אשר תארתי לך פעם במכתבי, להועיל רק בזה, כי איש אחר גדל דעה ממני ובעל שכל כביר ונאור נאזר בכח ורוח, רב יותר ממני, ילך בדרך הסלולה הזאת, וייסד את בנין היהדות לתלפיות על מוסדות נאמנים חיים וקימים; - עד כי הנסיונות למבחן הדלים שלי כלא יחשבו - אף - ישכחם ויסירם מלב;