אגרות צפון · פרק ט״ז, ט׳

- שוה נא אך פעם ברעיונך תמונת עם ישראל המתגורר בין העמים ומתענג על רוב שלום חפש ודרור, אף מתאמץ הנהו להגיע לרעיון תעודתו. - מה נהדר הוא מראה עם כזה! כל בן ישראל עומד לנס בתור כהן צדק פועל צדק ואהבה - מפיץ הנהו בין העמים לא דת ישראל - כי זאת אסורה לו - רק מרחיב הוא אנושית טהורה ונקיה ביניהם. - הוא יכול להיות מגיע ומסבב את פעולות חנוך האנושית, יכול היה להיות מטה עוז ומאיר נתיב בימי הבינים כאלה, ימי אפלה כחשכת מצרים, לולי חטאת ישראל ותעתועי העמים, לולי עוממו אלה את תעודת הגלות הזאת במושגה הנאמנה; אם בקרב מין אנושי אז, אשר כל מגמתו היתה להגדיל ולהרחיב ממשלתו בחמס, ולתת לקנין והנאה כבוד אלהים והאנושית התמכרה לפעמים גם אל דמיון כוזב, לוא היו אז אנשים כאלה במנוחה שאננה וגלוי לכל הראו לדעת, כי המה ישקיפו על הקנין והנאה, כי רק אמצעים המה, ויפעלו אך טוב, צדק ואהבה לכל העולם, ורוחם הנעלה המלא אור תורה, אמת וחכמה הנחיל מושגים נאמנים באנושית מלאים דעה והשכל, ובפעולתם שמו אותותיהם אותות בעדם ובעד אחרים לזכר עולם!