הנך שואל אותי ידידי, להגיד לך חות דעתי והשקפתי ע"ד השאלה, אשר מצאה מסלות בלבות בני הדוד, הלא היא שאלת "שווי הזכיות" (עמאנציפאציאן); אם אחשוב אותה ברוח היהדות לדבר אפשרי ולחוב מוטל עלינו להתאמץ להגיע עדיו, ואם כדאי והגון הוא לנו. - אחרי המושגים החדשים על דבר היהדות אשר קנית לך, בנימין יקירי, נבוך הנך בזה. ספק עלה בלבך, אם ההתחרות וההשתדלות להשיג את שווי הזכיות מתאימות הנה יחד עם רוח היהדות, בחשבך, כי אם תאחז בארץ לא לך וכאזרח תחשב בה, יוכל היות, כי תתרחק ממנת גורל ישראל, אם כדאי והגון - בעוד יוכל היות, כי בנקל ע"י ההתקרבות הגדולה ע"י זכות אזרח תתרופף התכונה העצמית של עם ישראל. אמנם כבד אכבדך על דאגתך זאת, פן יצא נזק ללאומיות ישראל, והנני להגיד לך חות דעתי: אם הוא ברוח היהדות?
אגרות צפון · פרק ט״ז, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Iggerot Tzfun, Vilna 1890
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אגרות צפון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.