אגרות צפון · פרק ט״ו, ג׳

- בוא נא אלי, ידידי, כאשר גמרת בדעתך, למען אוכל פה אל פה, להשלים לך את הגיוני רוחי ואת מערכי לבבי ביסוד מוסד עד תומם, אשר עד כה הכרת לדעת רק בהבנה שטחית ובראשי מלים. אבל אל תחשוב ידידי, כי עיניך הרואות אז את מורך, תחזינה בו איש הבלתי עלול למשגה (אונפעהלבאר); בתום לבבי אראך את הענינים שנעלמו גם ממני וחשכת הספק יעיב את שכלי ואקראך, כי בכח בינתך בעצמך תוסיף לחקור אותם י - כמו כן הסר מעלי העמל והיגיעה לסתור את כל דברי מכתבך הראשון אחד אחד; הן אתה לבדך בחנתו ומצאת עליו תשובה כהלכה, אף ישמח לבי מאד כי כה עשית; בכל זאת התשובה על המכתב ההוא ערוכה ושמורה אתי בתור הצעה (ענטוואורף) גם אשוה אותה לנגד עיניך באופן כזה, רק להשוותה ולהתאימה עם רעיוני לבבך, לכן אל תקוה ממני לקבל בזה, רק שברי רעיונות. מטבע הענין, עליך היה למצוא אז, כי היהדות שלך מתנגדת אל מושגך ע"ד תעודת האדם, אשר מושג כזה באמת לא תכיר היהדות לטוב ונגד פעולות המושג הזה השפלות: "בקשת ההנאה ואלקיות הקנינים" מלחמה לה מדור דור,