אגרות צפון · פרק י״ד, ג׳

והאנושית. - לפנים על ידי עבודת הקרבנות לשם אות, אשר בציורם ובעבודתם אינם רק בבחינת אות. - המקדש, משכן העדות, מרכז ישראל וקדושת החיים הוא יצייר לנו: התורה מה' א), ולמען נמלא אותה נתן ה' לנו גוף ורוח ב). - קרבנות - הרחקת התשוקה וההנאה ג) עזיבת האהבה העצמית ד) קדושת החיים ה) קדושת הרוח ו) תקרובת כל עצמותנו לה' במלאנו את מצות התורה ז) - הלא המה היסודות הפשוטים לההחלטה בעד ההשתדלות א) לקדש את עצמנו לה' על ידי התורה ח) ב) השבת האבדה של טהרת החיים על ידי הרחקת ההנאה ואהבת עצמו, הלא היא התשובה אל התורה ט); ג) וד) הכרת ה' כי הוא המושך איזה חסד רב ערך בחיים או המכלכל את שלום החיים לארך ימים, והרחקת כל רעיון אהבת עצמו ואהבת ההנאה בזה, רק קדושת כל הקנינים ומתנות ה', למלאות על ידם רצון ה' בתורה י). אל כל אלה פעולות האותות נצטוינו לצרף גם שיח שפתינו (עיין רמב"ם הלכות תמידים פרק ו'). - המקדש חרב, אך שיח שפתינו נשאר לנו, ועוד ביתר שאת מפעולות האותות שעליו למלאות החסרון. - (ונשלמה פרים שפתינו). תכלית התפלה = "התפלל" השתפכות הנפש, הארת השכל, התרוממות פנימית להכרת האמת, לא התרגשות והתלהבות כצל עוברת, רגשי הדמיון ושפיכת דמעות עד למכביר, רק טהרת הרעיון והלב: