אגרות צפון · פרק י׳, א׳

ערבה לנפשי, כי בדברי המעטים צלחה בידי לעשות שלום בינך- ובין מנת גורל עמך; אמנם הנך שמח בזה, מבלי הבט על עניו, - הנך שמח בעצם עניו ודלותו. - אכן יש שכר לפעולת חליפות אגרותינו, בנימין אהובי! אולם כאשר תגביה רוחך על מרום רעיון תעודתך, ומשמה תביט על התורה, שעלינו למצוא בה, כי תכלכל בקרבה תכנית הרעיון הזה בפועל, והנה מתלאה! חיל ורעדה יאחזוך בחשבך, כי זה הוא רצון ה'; אינך רואה גם את המפעל שלמענו נקראת; אך תפלה, צקון לחש וחיי התבוננות על כל מצעדי רגליך; ונוסף לזה מצות וחובות כאלה אשר אין בהם כל רוח ונגד השכל הישר הנמו! ואיך? אהובי, אם הלחץ והדחק מרבה להכיל בשנות מאות רבות והמון התלאות לא הועילו באחרונה רק להציל חיצוניות התורה, אבל הרוח לא מצא מקום עמדתו? אם ישראל נגרש מהחיים וזר ומוזר היה לתבל, השקפותיו על החיים והתבל כלא היו, ובעת האחרונה לא הביא עוד דבר נכבד בהבנת מושג התורה - ויחשוב עצמו למאושר בזה, כי הציל רק חיצוניותה? אם רוח תועה אחז בחוקי החיים ויהפכם לחנוטי מצרים, ומפחד פן תביא תעופת הרוח איזה שגיאות, גרש את הרוח המרחף על החוקים, כאשר ישב איש את העיט מעל פגרים מתים הנאהבים והנעימים לו? אם שנות מאות של צרה וצוקה עני ולחץ, לא נתנו מקום לפעול ולעשות, רק קראוהו לשאת ולסבול, ולמצוא התרוממות הנפש בתפלה, ונוחם - בהתבוננות בחיים, עד כי נאלצו לבוא לידי תכונה כזאת? אם נוסף לזה מערכה בלתי מובנה, אשר על פיה ישפל הרוח, ועוד יתגשם על ידה, וכל הנקרא בשם פעולות האדם חיצוניות ופנימיות תשיג בתור מוכניות (מעכאנישעס) תנועות חומריות (דינאמישעס) לבנין עולם בסודות נעלמים, מבלי הבין כי עליהן להיות נסיונות חנוך הרוח ומולידי החיים - ולפעמים השפלו להיות בתור קמיעות ולחשים. - ואתה, בנימין, תשיג ממנה יהדות בלתי מובנה ובמושגים זרים ורק שברי ידיעות?