ואמר "ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת והיה אדום ירשה וגו'" (במדבר כד, יז-יח). לא הזכיר רק "ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת והיה אדום ירשה", וזה מפני שבא הכתוב לומר כי ישלוט בכל אדם. ולא אמר 'כל בני אדם', ובזה היה כולל הכל, כי* זה לא שייך מפני שני דברים; האחד, שבא לחלק אותם מן שאר האומות, כי אין כלם ענין אחד, רק הם מחולקים. ואשר הם מחולקים הם מואב ואדום, כי אלו שתי אומות אינם בכלל שאר אומות, והם מיוחדים מן שאר אומות. שהרי אל מואב נתן השם יתברך ארץ לנחלה, ואמר (ר' דברים ב, ט) "לא תתגר בם מלחמה". וכן לאדום גם כן, שכן אמר (דברים ב, ד) "אתם עוברים בגבול אחיכם וגו'". וכן בכל מקום אלו שתי אומות, מואב ואדום, מזכיר אותם בפני עצמם, וכדכתיב (ישעיה יא, יד) "אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם". והטעם הוא שאלו שתי אומות יש להם כח עליון מלוט ועשו, שהיו קרובים אל הקדושה.
נצח ישראל · פרק ס׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Netzach Yisrael, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 1997
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך נצח ישראל, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.