נצח ישראל · פרק נ׳, ב׳

וכך לענין הברכה, אין ספק שיהיה ברכת הארץ הקדושה בכל, שהיא מוכנת לברכה בכל, אם לא שהחטא גורם. ובספרי (ספרא ויקרא כו, ד) "ונתתי גשמיכם בעתם", בלילי שבתות. אמרו בימי שמעון בן שטח, היו גשמים יורדין מלילי שבתות עד* לילי שבתות, עד שנעשו חטים ככליות, ושעורים כגרעיני זתים, ועדשים כדנרי זהב. צררו מהם חכמים והניחו דוגמא לדורות, להודיע כמה החטא גורם. וכן אומר (ר' ירמיה ה, כה) "כי אם עונותיכם הטו אלה וחטאותיכם מנעו הטוב מכם", עד כאן. הרי הברכה מוכנת לה הארץ, אם לא היה החטא. ואם כן בזמן המשיח תהיה הברכה בארץ, כאשר הארץ מוכנת בעצמה. וכתיב (ויקרא כו, ד) "ונתנה הארץ יבולה", לא כדרך שעושה עכשיו, אלא כדרך שעשתה בימי אדם. מנין אתה אומר שתהא השדה נזרעה ועושה פירות בת יומא, תלמוד לומר (תהלים קיא, יד) "זכר עשה לנפלאותיו". ואומר (בראשית א, יא) "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע", ביום שנזרעה בו עשתה פירות. "ועץ השדה יתן פריו" (ויקרא כו, ד), לא כדרך שעשתה עכשיו, אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון. מנין אתה אומר כי יהא אילן נוטע ועושה פירות בת יומא, תלמוד לומר "זכר עשה לנפלאותיו". ואומר (בראשית א, יא) "עץ פרי עושה פרי למינו", בו ביום היה עושה פירות. מנין שאף העץ עתיד להיות מאכל, תלמוד לומר "עץ פרי". אם לומר שעושה פירות, הרי* כבר נאמר "עושה פרי". אם כן למה נאמר "עץ פרי", אלא מה פרי מאכל, אף העץ מאכל. מנין שאף אילני סרק עתידין להוציא פירות, תלמוד לומר "ועץ השדה יתן פריו", עד כאן. הרי כי לעתיד, כאשר יסתלק החטא מבני אדם, האדמה אשר אררה השם בשביל חטא אדם (בראשית ג, יז), תחזור* לקדמותה ולברכתה, כאשר היה קודם שחטא האדם. ולמאן דאמר אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, לא יקשה מה שאמר כאן כי תוציא הארץ פירות כל יום ויום, כי דבר זה לא נקרא נס, שהרי היה בתחלת בריאת העולם אם לא היה החטא. והרי לפעמים גם כן היה חדוש שהיו החטים ככליות*. ואין דבר כמו זה נקרא שנוהג העולם שלא בטבע.