מדרש האתמרי · פרק ח׳, כ״ב

א"ה הש"ח ס"ט לשון מהר"ש יפה ז"ל בב"ר פס"ה גבי יקום איש צרידא שקיים בעצמו ד' מיתות ב"ד ואמר עליו רבי יוסי איש צרידה בשעה קלה קדמני זה לג"ע וז"ל נ"ל שאף מי שחייב מיתה אינו רשאי להמית עצמו דלא יצא מכלל ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ויניח הדבר ביד ה' ומכאן ג"כ מ"ש בפ' הנושא מההוא כובס שהפיל עצמו מן הגג ומרבי אלעזר ן' דורדיא ששם פניו בין ברכיו עד שיצאת נשמתו כדאיתא בפ"ק דע"ז וזכו לעה"ב אין ראיה כי אולי מרוב עגמת נפש על חטאתם לא דקדקו או לא ידעו בדין ובחרו מות מחיים וזכו לעה"ב מפניתוקף תשובתם שהם טועים בענין מיתתם עכ"ל ואתה תחזה מה ששמע הרב המחבר ז"ל משם מהרש"י אינו מדוקדק כ"כ וגם מ"ש לחלק בין נדונו למהרש"י לא משמע מדבריו אחרי הניו"ק גם מה שהביא ראיה מרן המחבר מההיא דההוא כובס כבר נרגש מזה מהרש"י ז"ל כנ"ל ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סימן קי"א שנשאל ע"ז והביא דברי מהרש"י ז"ל והסכים לדינא כמ"ש מרן הק' המחבר ז"ל והביא ב' ראיות אלו שהביא מרן המחבר ז"ל ועיין בס' ברכ"י י"ד סי' שמ"ה שהביא משם מהרימ"ט בחידושיו בפ' הנושא בההיא עובדא דההוא כובס דמשמע דשרי לאינש להמית עצמו משום כפרת עונותיו דהכי משתמען מילוהי דר"ב בס"מ שם ועיין עוד מש"ש ועיין מ"ש רבינו המחבר בפירוש הירושלמי הנ"ל שנראה שלא הסכים כמ"ש כאן ודו"ק) ונ"ל דלא דמי לנדון דידן משום שהתם יש אחרים שממיתים אותו כדין התורה בסקילת ב"ד או שרפה או חנק כאשר צוה ה' אל משה ובסדר זה מיתתו כפרתו ונמצא מונע עצמו ממיתת ב"ד כדין וכהלכה ולכן אינו יכול להקדים ולהמית עצמו אך בזמן הזה שאין ב"ד ואדם חוטא בענין שיודע שחייב מיתה אם המית עצמו לא נקרא זה מאבד עצמו לדעת ולכן הבעל תשובה יכול לקבל עליו דברים קשים כמות ואע"פ שימות בהם כגון לישב בחורף בשלג וכאלה הדברים כמ"ש הרב ז"ל בעניני התשוב' והאל ברחמיו יקבלנו ויטהרנו מעונותינו אמן נאם הצעיר העומד לשר' ולכהן כמהר"ר שלמה אברהם הכהן האתמרי ס"ט: