בחמלת ד' על עמו וצאן מרעיתו חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ובנה עולמו על יסוד התשובה להיותה בית מנוס למכעיסים שמו ולברוח שם להסתר שם תחת סוכת רחמיו ובהיותה היא יסוד הבנין גלגלה על ידי יסוד המלכות שהיא דהע"ה כאומרם ז"ל במסכת ע"ז ד"ד ע"ב א"ר יוחנן משום רשב"י לא היה דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראויים לאותו מעשה לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חללבקרבי ולא ישראל ראוים לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אלא למה עשו שאם חטא יחיד א"ל כלך אצל יחיד ואם חטאו רבים אומרים לו כלך אצל רבים עכל"ה:
מדרש האתמרי · פרק ה׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.