מדרש האתמרי · פרק ה׳, כ׳

עוד י"ל כדחז"ל שהעונות והחטאים נעשים זכיות לזה אמר אלמדה פושעים דרכיך שחטאים עצמן אליך ישובו כזכיות ובזה ישוב מיד אליך באומרו שלא יצא זמנו לריק כשהיה רשע שהרי הרויח שעונותיו נעשים זכיות. עוד י"ל אלמדה פושעים דרכיך אלמדה להם דרכך שאתה חנון ורחום ובהיות דרכך כן להיות רחמן אתה יושב עם ישראל בגלותם כדרך עמו אנכי בצרה ונמצא שהחטאים שהם עושים אליך ישובו ונוגעים בך לעכבך בגלות וכשמעם כי גודל רחמנותך עם ישראל החטאים שהם עושים גודל הפגם שעושים יחזרו בתשובה עוד י"ל בהיות שפושע הוא שיודע על מה שחוטא ועושה במזיד מה שאין כן החוטא שהוא שוגג וסובר שלא חטא לזה אמר לפושעים שהם מזידים ותשובתם קשה אלמדה להם דרכיך של תשובה שצריך להם כגון סגופים ותעניות אמנם אותם חוטאים שאין יודעים שחטאו שהיו שוגגים אליך ישובו ר"ל עליך מוטל לכפר לפי שלא עשו במזיד ואינם יודעים שחטאו כדי לחזור ואליך ישובו לכפר להם בלי שום יסורין עי"ל עם מאמרם ז"ל שהקב"ה חתר חתירה מתחת כסא הכבוד כדי שיכנסו שם הפושעים כמנשה שהיה לו מקטריגים לזה אמר אלמדה לפושעים שאינן יכולים לשוב בעבור הקטרוגים אלמדה להם דרכיך שיש לך תחת כסא הכבוד לקבלן ובזה מאחר שיש מקום להם לשוב ישובו זהו דוקא לפושעים שיש להם קטרוגים אמנם החטאים שהם שוגגים אליך ישובו מיד בלי שום טורח. ובזה נראה שיובן מאמר רז"ל (ברכות דל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד והמפרשים פירשו שבהיות שהבעל תשובה צריך להיות באותו פרק באותו מקום באותה אשה אמנם הצדיק גמור אין לו הכרח לעמוד בנסיון משום שלא חטא לכן בעל תשובה גדול ממנו: