מדרש האתמרי · פרק ד׳, ג׳

מודעת זאת בכל הארץ שבהיות אאע"ה ראש המאמינים ניתן לו מצות המילה אשר היא מורה על אחדותו יתברך כמו שפירשתי בדרוש א' ממילה במאמר אם אתם מקבלים את בריתי כאלו מקבלים אלהותי כו' ועוד בה שהיא חותמו של הקב"ה לכן אומרים בנוסח הברכה וצאצאיו חתם באות ברית קדש אשר מזה הטעם אברהם יושב בפתח גהינם להציל המהולים בהיותו הוא אדון מזאת המצוה וכל המקיימים אותה נקראים בני אברהם לכן אינו כבוד לו להניחם שיכנסו בגהינם ומה גם היות חתום בהם אות ברית קדש ובהיותה מצוה מודבקת באדם משא"כ שאר המצות לכן מספיק המילה להוציא החוצה מגהינם בראות המצוה רשומה בבשרו ואף שמצות הפסח היא מודבקת עמו יש מעלה למילה אשר קדמה לה שהרי נימול לשמונה ימים ובהיות מצוה זאת גורמת לפרסם אלהותו מבקשים הכופרים לסותרה בטענות המזוייפות שלהם הבל המה מעשה תעתועים כאומרם ז"ל במדרש שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"עאמר לו איזה מעשים נאים של בשר ודם או של הקב"ה אמר לו של בשר ודם אמר לו השמים והארץ אתה יכול לעשות אמר לו ר"ע אל תאמר דבר שהיא למעלה ממנו ואין הבריות שולטות עליו אלא בדברים שהם מצויים בבני אדם. א"ל מפני מה אתם מוהלים אמר ליה אני הייתי יודע שעל דבר זה היית שואלני ולכן הקדמתי לך שמעשה ב"ו נאים הביא לו גלוסקאות ושבולים אמר אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה ב"ו מי מאלו נאים אמר לו הואיל והוא חפץ במילה למה לא נולד הולד מהול ממעי אמו אמר לו ר"ע למה התינוק יוצא לאויר העולם בטיבורו ועוד שלא נתן הקב"ה המצות לישראל אלא לצרפם בהם שנאמר כל אמרת אלוה צרופה עכל"ה: