מדרש האתמרי · פרק ל׳, ד׳

בהיות שקדמוננו וזקננו הרבו בכת מעלת ההבטחה ובפרט הקדושים החסידים בעל מנורת המאור ובעל ראשית חכמה זצ"ל אשר יופי אמריו נרשמות בלב כל אדם והנני באתי לרמוז במעלת ההבטחה בדרך דרוש רמוזה בפסוקים ומאמרים והנה נתחיל מדברי החסיד נעים זמירות ישראל דוד הע"ה במזמור קכ"א באומרו שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמי' וארץ בא לרמוז על הבוטח בבשר ודם הוא אפס ואין ואמר אשא עיני אל ההרים שהם העשירים התקיפים והחזקים כההרים לבטוח בהם וראיתי שאין ראוי לבטוח בהם שאדם להבל דמה ואמרתי וכי מאין ומהבל יבא עזרי ואע"פ שבא מידם איזה עזר לא כח ידם עשתה זאת אלא עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ומאחר שסוף סוף שהעזר בא אלי מהקב"ה שנתן כח לזה לתת את שאלתי א"כ למה לי לבטוח בו אלך אל האדון ה' צבאות ובו אבטח ולא אפחד. ובזה יובן פסוק טוב לחסות בה' מבטוח באדם טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים דקשה דמה חידוש זה שטוב לחסות בה' מבטוח באדם שנראה שטוב לחסות באדם אלא שהיותר טוב הוא לבטוח בה' וזהו שקר שאין ראוי לבטוח באדם כלל ועיקר אמנם הכונה ידוע שאין האור ניכר אלא מתוך החושך ואדם שבוטח בה' מתחילה ועד סוף ולא ניסה לבטוח באדם וראהבני אדם שהם בוטחים לב באדם לבו נוקפו עליו אולי יש ממשות בהבטחת ב"ו ונמצא שהבטחתו בהקב"ה רפויה בידו והוא כדרך אומרם ז"ל עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים שאם אחר היה אומר כן לא היה נאמן כי אם יתרו שלא הניח ע"ז שלא עבד וראה שלא היה ממשות בשום ע"ז באופן שהמכיר ברע תחלה וראה שאין בו ממש כשדובק בטוב הוא בכל לבו ובכל נפשו לז"א טוב לחסות בה' מבטוח באדם ומלת מבטוח הוא כמו שפירשו המפרשים בפסוק טוב ללכת את בית אבל מלכת אל בית המשתה שהכונה מבחוץ הוא שיקדים לבית אבל להכריע ולהכניע לבו אמנם הוא לכת אל בית אבל כשקדם לבית משתה וזהו מלכת כלומר שכבר הלך תחילה לבית משתה ואח"כ הולך לבית אבל כדי שישאר בלבו רושם הפחד ויפחד תמיד ליראה ה' כל היום לפי שאם יקדים להלוך לבית אבל כשהולך אח"כ לבית משתה מסיבת השמחה שוכח הפחד וההכנעה שנכנס בלבו מבית האבל לפי שאין קיום הגט אלא בחותמיו כו' וזהו הרומז דוד המלך ע"ה טוב לחסות בה' מבטוח באדם כלומר מן הראוי הוא שלעולם יבטח האדם בה' מתחילתו ועד סופו אמנם טוב יהיה שיהיה לו הבטחתו בה' כשקדם קודם ונבטח באדם שבראותו בעיניו שאין ממשות באדם כשחוזר לשום הבטחתו בהקב"ה הוא בכל לבו ודוק: