וחוץ מן הכונה נראה שיובן במשנה הילודים למות והמתים להחיות שפי' המפרשים ז"ל כיון שאדם נולד מונין אותו למיתה מת מונין אותו לחיים וזהו הנרמז כאן מתנחמים על המתים משום שמעותדים להחיות ואין מתנחמים על החיים משום שמעותדים למיתה שכל רגע שעובר עליהם תקרבים בים למיתה ומה נחמה יש על חיותם:
מדרש האתמרי · פרק ל׳, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.