עוד יש לפרש בדרך דרש ששכם נקרא חוי והוא מלשון חויא שהוא הנחש והוא נשיא הארץ שהנחש עפר לחמו וידוע מאמר חז"ל בב"ק דכל מי שאינו כורע במודים אחר שבע שנים נעשה שדרו נחש וידוע שכל שאינו כורע במודים הוא מסבת גאוה שיש בו. ולכן שכם בן חמור החוי היה גאה ומתגאה בנשיאותו ואמר ליעקב אני נשיא והוא דרך גאות וזקנך נשיא וכונתו להביאם אל הטומאה ואמר ובהיות שאני נשיא והוא נשיא נאה לנשיא להתחבר עם הנשיא ואמר לו יעקב לא נשיא נקרא להתגאות בנשיאותו כדי שאתה יכול לשלוט בו לעשות שדרו נחש שכיון שנשיאותו לא היה מצד גאוה היה כורע במודים כדין וכהלכה לפי שלא נשיא נקרא להתגאות כי אם שור שפל מוכן לעבודתו דכתיב ורב תבואות בכח שור ולא חמור גאה כמוך שהחמור באיזה ממשלה מועטת שנותנין לו מיד מתנאה כמשל שהביאו חז"ל שהניחו לחמור למוכס ונתגאה כל כך עד שנתגאה ליקח מכס מן האריה שהוא מלך והרגו כו' ומאחר שהוא שור מוכן לעבודת בעליו כן הוא לעבודת קונו וכורע במודים ומשתחוה לפניו ואתה חמור גאה חויא של ארץ אין אתה יכול לשלוט בו דכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו:
מדרש האתמרי · פרק כ״ז, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.