כתיב בתורה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו וטעם הדבר ע"ד הפשט כתבו המפ' משום צער ב"ח לפי שהשור מעלה גרה ודומה לחמור שאוכל השור בראות תנועת פיו ומצטער. טעם ב' שאין כח שניהם שוין ונמצא שמצטער אחד מהם טעם ג' הוא מה שפי' בפירוש על התורה משום שכל היוצא מן הטמא טמא וכיון שמרגילין שור בחמור יבואו זה על זה ותלד החמורתא שם בשדה בלי ידיעת הבעלים ובראותם דמות שור יבואו לאוכלו. טעם ד' כתיב הא לכם זרע ורוב תבואות בכח שור ואין ראוי שהזרע הבא מן ה"א שהיא אות משמו של הקב"ה שיבא מכח החמור שהוא טמא. טעם ה' כתבו הקדמונים ז"ל לפי ששור הוא בכסא ואין ראוי לייחד עמו חמור כדי שלא לערב טומאה בטהרה כדי שלא יהיה כח בטומאה ממה שיונק מן הקדושה:
מדרש האתמרי · פרק כ״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.