אבל לעד"ן שבהיות שמדה"ד בעוה"ז מתגרה בישראל והם דחופים ומטורפים אמנם בביאת הגואל יעלו מעלה מעלה ויתגברו על הדין ולכן לרמוז לזה העני הקב"ה ליצחק שהוא דין בסוף ימיו לרמוז שבסוף הדין לא ישלוט בישראל ויתגברו ויהיו מתנהגים בחסד וברחמים בלבד ולא ישלוט עליהם דין כלל וכל לשון תקום עמהם למשפט תרשיעי ויהיה עונה אמן בע"כ והדין יתהפך עליהם לרחמים שכן בסופו נהנה יצחק מיעקב והאכילו וברכו יצחק ויצא עשו בפחי נפש. ובזה יובן פסוק ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו הכונה שמדה"ד עכשיו ידו על העליונה אמנם ברצות ה' דרכי איש שהם ישראל גם אויביו ישלים אתו שאפילו המקטריגים נעשים אוהבים וכדרך אומרם ז"ל גבי מרע"ה כשעלה למרום רצו מה"ש לפגוע בו וכשעזרו הקב"ה ונצח להם נעשו כולם אוהבים שלו ונתנו לו מתנות ואף מלאך המות נתן לו הקטורת וזהו ברצות ה' דרכי איש ואין איש אלא משה שנאמר והאיש משה עניו מאד גם אויביו שהיו המלאכים וכ"ש מה"ש השלימו עמו:
מדרש האתמרי · פרק כ״ז, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.